כבר שנים אני חולמת על כתיבת מכתב זה…לספר את הסיפור שלי.
משערת כי ההתחלה של סיפורי תהיה מוכרת…"סיימתי בית ספר ללא בגרות "….מקווה שהסוף יהיה קצת מפתיע. אז אתחיל:
בשנת 2002, הייתי בת 24, לאחר שירות צבאי מלא, עם רזומה של "קצת" טיולים "פה ושם", הרבה עבודות מלצרות…אבל בעצם לא ידעתי "מה לעשות עם עצמי". כחיפאית, שנים התבוננתי על בניין האוניברסיטה כ"מגדל גבוה שלא ניתן להגיע אליו". מרבית חברותיי היו כבר באמצע או לקראת סיום לימודי התואר שלהן, כל אחת בתחומה…אחי הבכור והיחיד היה לקראת סיום לימודיי הרפואה ואני….עדיין ללא כיוון – מלצרית במסעדת דגים. כמובן ניכר לחץ ואכזבה ממני מצד הוריי האקדמאים ואני בעצמי עם חוסר ביטחון ביכולות שלי ועם הידיעה שאין לי בגרות חשתי גם אכזבה רבה וחסרת כיוון לגבי עתידי…
שמעתי על מכינה אוניברסיטאית דרך חברה. חששתי שגם למכינה לא אתקבל. אזרתי אומץ והתקשרתי לתאם פגישת ייעוץ.
כבר בשיחת הייעוץ קיבלתי את כל האינפורמציה הדרושה לי ובעיקר זריקת עידוד להבין ש"מצבי לא כזה נורא" וש"הכול אפשרי ועדיין בידיי". פתאום לא הכול נראה אבוד והתחלתי ללמוד במכינה כבר באותה השנה, במכינת יום.
גם כיום הנני זוכרת שלהגיע לאוניברסיטה היה עבורי כל יום כמו "יום חג". הייתי מאושרת שניתנה לי ההזדמנות ללמוד. זוכרת עד היום את האווירה והיחס הנפלא במכינה הן מצד המזכירות והן מצד המרצים. הייתה אווירה של אמון, כבוד והעצמה כל כך גדולה שלא רק רציתי ללמוד, אלא רציתי להצליח – לקבל ציונים גבוהים ולהצטיין. יתרה מזאת, הבנתי שאני יכולה. גם מבחינה חברתית היה לי ממש כיף ורכשתי חברים שהינם חבריי טובים עד היום. כבר במכינה התחלתי לפעול באגודת הסטודנטים בהתנדבות למען סטודנטים וסייעתי לסטודנטים דוברי רוסית (כיוון שאני דוברת שפה, עליתי לארץ בשנת 1988 והנושא קרוב לליבי).
לא אגיד שהיה קל, יחד עם זאת היה מאתגר , מעניין ואפשרי. סיימתי את המכינה עם ציונים גבוהים מאוד. במהלכה עשיתי פסיכומטרי (פעם שלישית עבורי) וגם החלטתי מה אני רוצה להיות "כשאהיה גדולה" – עובדת סוציאלית – לעסוק במקצוע של סיוע וטיפול.
על אף שציוניי המכינה שלי היו גבוהים מאוד, עדיין ציון הפסיכומטרי שלי היה לא מספיק דיה להתקבל ללימודים. קיבלתי תשובה שלא התקבלתי ללימודים. אז אחרי שניגבתי את הדמעות, במקום לוותר – החלטתי לגשת למועדי ב' כמעט בכל המקצועות שבהם כבר נבחנתי במכינה – גם עם ציונים כמו 90 ואפילו 95…על מנת לשפר את ממוצע ציוני המכינה שלי למקסימום שביכולתי. הרי תנאי הקבלה הינו ממוצע של פסיכומטרי וציוני המכינה. הוריי ומרציי היו מופתעים מהחלטה זו. ועשיתי זאת – ציון 90 שיפרתי לציון 99 וכו'… ו….עדיין היו חסרות לי נקודות להתקבל ללימודים.
באגודת הסטודנטים הסבירו לי שיש אופציה של "ועדות חריגים". רשמתי מכתב עם סיפורי לפקולטה לעבודה סוציאלית, צירפתי את ציוניי המכינה וקיבלתי זימון להגיע לוועדה. ישבנו בחדר כעשרה מועמדים כשכבר בתחילת הפגישה נאמר לנו שרק אחד "עובר". הייתי אסירת תודה על ההזדמנות שניתנה לי ופשוט הייתי אני (רק מאוד מתרגשת). ידעתי שזה הצ'אנס האחרון שלי להתקבל ללימודים ושעד רגע זה, עשיתי כל מה שיכולתי.
לאחר כשבועיים קיבלתי תשובה. מתוך עשרה מועמדים שהיו בחדר…..התקבלתי.
כפי שלעולם לא אשכח את יום חתונתי ואת הלידות של ילדיי, גם את התרגשותי ביום שנודע לי שהתקבלתי ללמוד באוניברסיטת חיפה- לא אשכח בחיים. בעיקר צעקתי – עשיתי זאת!!!!
מיד בתום המכינה לאחר חופשת הקיץ, התחלתי את לימודיי התואר הראשון שלי באוניברסיטת חיפה, אותם סיימתי בהצלחה רבה. ד"ר רון, סביר מאוד שאינך זוכרת אותי אך היה לי כבוד גדול להיות תלמידה שלך במספר קורסים במהלך הלימודים.
משנת 2006 אני עובדת סוציאלית גאה והשנה (ממש לפני מס' חודשים)סיימתי את לימודי תואר השני , גם כן באוניברסיטת חיפה, בתחום "מנהל וארגון" ,עם ממוצע 93.
אני לא יכולה לתאר את התחושה שאני חשה כיום – של גאווה, השגיות והצלחה.
כיום כשמתבוננת על בניין הגבוה של אוניברסיטת חיפה מזכירה לעצמי "שהכול אפשרי" ו"עפה" על עצמי שהצלחתי. וכמובן….מתחילה לחשוב על יעד הבא.
אשמח מאוד אם סיפורי ייתן תקווה למישהו שכרגע "אבוד" או "מתלבט". אשמח לקחת חלק בימי חשיפה למתעניינים במכינה או כל דרך אחרת רלוונטית שבה אני יכולה לסייע ולתת למישהו אמונה.
בברכה,
אירית מולר צ'יקישב
סטודנטית לשעבר במכינה האוניברסיטאית
שמי שרון שליין, בת 23 ממושב נהלל, בוגרת מכינת יום של האוניברסיטה.
בדיוק לפני שנה מצאתי עצמי מחזיקה מכתב מאוניברסיטת חיפה שמודיע לי כי בקשתי להתחיל את התואר נדחתה. ישבתי ופרסתי לפניי את כל האפשרויות לשנה הקרובה, זו שבעיניי הייתה אמורה להיות שנה של פספוס ובזבוז בדרך לדבר האמיתי, אבל מה שקרה בפועל היה בדיוק להפך.
ביום ראשון הארבעה עשר באוקטובר 2012 נכנסתי בשערי האוניברסיטה, כמו ילדה קטנה ומפוחדת ביומה הראשון בכיתה א'. מצאתי את עצמי נתקלת בתלמידים ובמורים שגרמו לי להרים גבה. לא הייתי מוכנה למה שעתיד לבוא.
המורים- אני לא יודעת מה היה בכיתות אחרות אבל אני זכיתי! זכיתי במורים שאוהבים את המקצוע שלהם ואוהבים את המכינה הזו. הם היו שם בשבילי לכל דבר. ישבתי בכל השיעורים, ללא יוצא מן הכלל, צמאה למידע חדש. עשיתם לי תיקון לכל חווית לימוד שעברתי עד כה ואת זה אני לא אשכח ותמיד אהיה אסירת תודה לכם. למדתי על עצמי דרככם שאני פרפקציוניסטית חסרת פשרות שעומדת על שלה. איילת כבר ראתה אותי מתווכחת בלהט ומעלה השערות בסוציולוגיה, אורית הפכה מבקרת קבועה באתר של האקדמיה העברית ללשון כי כל שיעור הייתי מגיעה עם שאלה חדשה וחנה, שאולי לימדה אותי הכי הרבה הן בפן הלימודי והן בפן האישי, תעיד שאני לא יכולה לחכות אפילו יום אחד לתשובה אם חס וחלילה לא הבנתי משהו כי אני לא ארדם בלילה. התשוקה הזו לידע וללמידה נזרעה, הושקתה וטופחה בהמון מקצועיות ואהבה על ידכם!
החברים- אתם עשיתם לי את השנה! הקמנו חבורה מדהימה, כל אחד שונה כל כך מהשני ובכל זאת לא יכולים להיפרד – גם עכשיו – בחופש. המסגרת האינטנסיבית הזו מחייבת אותך ליצור חברויות בתוך כותליה בהתמודדות עם חוויות טובות וקשות כאחד. אני יודעת שהחברים שהכרתי פה ילוו אותי ואני אותם הלאה, לעוד הרבה שנים.
אני, מעולם לא הצטיינתי בלימודיי, תמיד הייתי 'בסדר', לא לכאן ולא לכאן. היום, אני עומדת פה נרגשת מאוד ועדיין קצת לא מאמינה לכל מה שעבר עליי ולכל הדברים שלמדתי על עצמי והכל בזכותכם.
כולנו יוצאים עכשיו לדרך חדשה, כל אחד לדרכו, אני עומדת לפניכם כעת כסטודנטית מן המניין למשפטים וכלכלה באוניברסיטת חיפה. אין ספק, ויעידו על כך כל קרוביי, שזאת הייתה השנה הכי משמעותית בחיי ואין כל קשר בינה לבין פספוס או בזבוז. כל מי שמתעניין ושואל מבין שזאת הייתה ההחלטה הכי טובה שלקחתי ושומע בגאווה ובעיניים בורקות על המסגרת המדהימה שנקראת מכינת אוניברסיטת חיפה.
אז בשם כל תלמידי המכינה אני רוצה לנצל את הבמה ולהודות לכם. אתם סגל מופלא, סבלני ומקצועי. מצאנו אוזן קשבת ודלת פתוחה אצל כל אחת ואחד מכם בתחומו. החביבות והמסירות שלכם אלינו לא נלקחים כמובן מאליו. אז אמנם זה הזמן שלנו לעזוב את החממה הזו שנקראת מכינה ולצאת לדרך חדשה אך מאתגרת ככל שתהיה אנחנו בטוחים שקיבלנו את ההכנה הטובה ביותר.
שיהיה לכולנו בהצלחה בהמשך, תודה רבה.
שרון שליין, בוגרת מצטיינת מכינת יום תשע"ג.
תשע"ד, סטודנטית לכלכלה ולמשפטים באוניברסיטת חיפה.
שמי אלכסנדרה זולדובה. כיום אני לומדת כבר שנה שנייה לתואר בתקשורת ומדעי המדינה באוניברסיטת חיפה.
היום אמנם זוהי עובדה קיימת, אך אם לפני מספר שנים לו הייתם שואלים אותי האם אני רואה את עצמי לומדת באוניברסיטת חיפה לתואר, ככל הנראה הייתה מתקבלת תשובה שלילית.
בלימודי בבית הספר התיכון הייתי תלמידה ממוצעת מינוס, אף פעם לא היו לי שאיפות גבוהות מדי, וכן כמו כולם החיים החברתיים היו יותר חשובים.
לאחר שסיימתי את שירותי הצבאי הוצעה לי האפשרות ללמוד במכינה באוניברסיטת חיפה ע"י הלשכה להכוונת חיילים משוחררים. ניגשתי למבחני כניסה למכינה, בהרגשה שלילית, זאת למרות שלקחתי שיעורים פרטיים במתמטיקה ואכן התאמצתי. בגלל המשקעים של הציונים הממוצעים בתיכון לא האמנתי בעצמי ולא חשבתי שכלל אתקבל ללמוד במכינה.
להפתעתי הרבה, עברתי את המבחנים והתחלתי ללמוד במכינה. דבר שללא ספק שינה את חיי. המרצים במכינה, אחד-אחד, פשוט מקסימים, חמים, חביבים וכמובן נותנים הרגשה של מעין משפחה קטנה שניתן לפנות אליה בכל בעיה.
יועצת הלימודים, ד"ר תחיה עשת, עזרה לי בצורה שאין לתאר במילים ובעיקר נתנה לי את האמונה שיש ביכולתי להתקבל ללמוד באוניברסיטה לתואר ראשון כבר בשנה לאחר המכינה. בזכותה ניגשתי לפסיכומטרי כבר תוך כדי המכינה.
יש לציין כי את לימודי המכינה שלי סיימתי בממוצע מעל 90, דבר שהחזיר לי את הביטחון שלי בעצמי ונתן לי להבין כי אין דבר העומד בפני הרצון.
בברכת המשך יום מקסים
אלכסנדרה זולדובה
בוגרת מכינת יום תש"ע
סטודנטית ב.א. למדעי המדינה ותקשורת, אוניברסיטת חיפה
אני נכנסתי למכינה כשהייתי בת 19, התחלתי לימודים והכל היה זר מסביבי.
בתחילת הלימודים היה לי קשה להתמודד עם האנשים ועם השפה, כי שפת האם שלי היא ערבית, אך במהלך השנה התגלה לי שאני יכולה להתמודד, וזה בזכות המכינה שעזרה לי להשלים את הדרך שהתחלתי בלימודים, ופתחה בפני תחומים רבים כדי שאתקדם בחיי.
המכינה סייעה לי לנסוע בדרך שבחרתי, ועזרה לי מבחינה לימודית, כספית ורגשית.
אני מודה לכם על העזרה, ומקווה שהעזרה הזאת תוביל אותי לסיים את התואר הראשון בהצטיינות.
רנדה אחמד, תלמידת מכינת יום תשע"ג
שמי שינדר חיים, אני בן 54 ואני גאה ושמח לספר כי סיימתי את מכינת 30+ בהצלחה מרובה ועקב כך זכיתי במלגת הצטיינות.
לפני כשנה, נרשמתי למכינה בחשש כבד ובספק האם אצליח להשתלב וללמוד בגילי, למרות שעברו הרבה מאד שנים מאז שעזבתי את ספסל הלימודים בשנת 1975 ללא תעודת בגרות ועם 11 שנות לימוד.
להפתעתי, מהיום הראשון שבקרתי במשרדי המכינה ונפגשתי עם הגב' נועה אברהם, מרכזת המכינה, גיליתי מיד אוזן קשבת ורצון לסייע. רצון זה נמשך לאורך כל תקופת המכינה – כל בעיה שהפניתי אליה זכתה לפתרונות חכמים ויצירתיים ותמיד עם חיוך על הפנים וסבלנות אין קץ.
החשש הכבד שליווה אותי בהתחלה, התחלף בתחושות רוגע, ביטחון ותחושה שאני נמצא במקום הנכון. בנוסף,צוות המורים/ מרצים, הפתיע אותי ברצון, הנחישות וההשקעה שלהם אשר תרמה רבות ליכולת ההטמעה והשליטה של התלמידים בחומר הנדרש. כתוצאה מכך, רמת הציונים של הכיתה הייתה גבוהה וההצלחה הוכחה מעל לכל ספק.
לסיכום, ההחלטה ללמוד במכינה הייתה חשובה ומוצלחת ונתנה לי כיוון נוסף בחיים שלא האמנתי שאזכה לו.
תודה מקרב לב לכל צוות המכינה!
חיים שינדר
חיים שינדר, בוגר מצטיין מכינת 30+ מחזור א' תשע"ג
היי, שמי תמר טרוזמן.
בבואי לאוניברסיטה הבנתי שעל מנת להיכנס למסלול לתואר ראשון אצטרך לעשות מכינה אוניברסיטאית (אני באה מרקע חרדי, ולא עשיתי בגרויות כלל). הסבירו לי על מסלול ערב.
העיקר במסלול מסוג זה מבחינתי, היה האפשרות לשלב בין העבודה לבין הלימודים.
הלימודים במכינה היו מעניינים מאד.
המרצות היו קלילות ומסבירות פנים, ומי שיודע מה זה ללמוד בכיתה עד לשעות הערב המאוחרות, מבין את היתרון הטמון בכך.
העניין שיצרו בלימודים, אפשר לי גם לעבוד במקביל וגם להפיק את מירב התועלת מלימודי הערב במכינה.
המסלול מומלץ לעובדים, ועם קצת מאמץ וליווי של הסגל ניתן להגיע להישגים מדהימים.
המרצות כ"כ קשובות, האווירה משפחתית, הן נתנו לשוחח איתן על נושאים שלא קשורים ללימודים ועל נושאים אישיים, תוך שמחה ורצון לסייע.
התקופה הזו תיזכר אצלי כתקופה מרובת עשייה והנאה.
תודה רבה!!
תמר טרוזמן
בוגרת מצטיינת, מכינת ערב תשע"ב
סטודנטית ב.א. להפרעות בתקשורת, אוניברסיטת חיפה
אז ככה,תלמיד מהשורה הראשונה בתיכון לא הייתי, היו אפילו רגעים שלא הייתי בטוח אם זה באמת בשבילי. התחלתי לשפר בגרויות במכונים הפרטיים וזה פשוט לא עזר.
עשיתי פסיכומטרי, ועוד אחד, וכמעט שאבדתי תקווה, עד שלפני כשנה וחצי הגעתי לברר את סיכויי קבלתי לפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, והסכם שלי היה נמוך מהנדרש. ידעתי שאני לא הולך לעשות עוד מבחן פסיכומטרי.
כבר התחלתי לחשוב על אלטרנטיבות, התפשרויות. במקרה נתקלתי בזוג אנשים נחמדים מסטודנטים פלוס שלקחו אותי לייעוץ במכינה. הם היו כל כך מסופקים מהמקום שלא הבנתי על מה.
נרשמתי, כשהמטרה שלי הייתה ברורה – ממוצע ציונים, מספר אחד ולא יותר מזה.
נכנסתי למכינה. ומעבר לחבר'ה הטובים שהכרתי שם, גם יצאתי משם עם חברים לחיים. השתפשפתי בתור סטודנט בתוך האוניברסיטה, המרצים שלי היו מן השורה הראשונה, כל אחד ואחת דאג להצלחה של התלמידים, ורמת הלימודים הייתה גבוה. קושי לא היה כלל, כיוון שהמרצים תמיד דאגו שהכל יהיה ברור ומובן.
חומרי הלימוד שנבחרו היו מעניינים והיה בהם המון דברים חיוניים גם לחיי היום יום. לאחר שסיימתי את המכינה, התקבלתי לפקולטה למשפטים, פסיכולוגיה, תקשורת, כלכלה. כל מה שנותר לי עכשיו היה רק לבחור. עכשיו כבר הכל היה בידיים שלי.
ומאז שהתחילה שנת הלימודים הבנתי כי טעיתי. המכינה לא רק נתנה לי את אותו מספר שהכניס אותי ללימודים, המכינה נתנה לי ערך מוסף, המכינה הכינה אותי לנחיתה רכה, להצלחה בלימודים עצמם. המכינה נתנה לי פור על כולם. המכינה פתחה לי עתיד.
תודה 🙂 לידור ברכה
בוגר מכינת יום תשע"א
סטודנט ב.א. למשפטים ולתקשורת, אוניברסיטת חיפה
לפני מספר שנים החלטתי לממש את שאיפותיי וללמוד פסיכולוגיה. לשם כך, הייתי צריכה לשפר את הבגרות ולעשות פסיכומטרי.
היה לי ברור שאת המכינה אעשה באוניברסיטת חיפה הודות למוניטין, הרצינות והרמה הלימודית הגבוהה.
הייתי בטוחה שהמכינה תהווה עבורי תחנת ביניים לא משמעותית בדרך אל המטרה המשמעותית שלי – לימודים לתואר.
לא עבר זמן רב וגיליתי שהמכינה האוניברסיטאית מהווה לא רק מקום לשיפור ציונים, אלא הרבה מעבר לכך. הרמה הלימודית הייתה גבוהה מעבר למצופה. בזכות המקצועיות של המרצים, נפתחו בפניי תחומי עניין חדשים אליהם כלל לא הייתי מודעת.
היחס האישי של המרצים, שכלל אכפתיות והבנה, הפחית את רמת הלחץ ועזר לגבש את צעדיי הראשונים באקדמיה.
ההכוונה המקצועית אותה קיבלתי, העניקה לי פרספקטיבה חדשה בנוגע לאפשרויות הרבות שפתוחות בפניי. אולם, היתרון שמבחינתי היה
המשמעותי ביותר התגלה רק בדיעבד – במהלך הלימודים לתואר ראשון. רק אז היה באפשרותי להעריך את כל מה שהמכינה העניקה לי.
במהלך התואר היה לי קל יותר להבין את החומר שנלמד מכיוון שכבר רכשתי את הידע הזה במכינה, ידעתי כיצד להתנהל באקדמיה, כיצד
לנהל נכון את הזמן, כיצד ללמוד לבחינות ולהכין עבודות אקדמיות. בזכות כל זה, רמת הלחץ שלי הייתה הרבה יותר נמוכה, לעומת אלה שלא עשו מכינה לפני כן.
במילים פשוטות, המכינה, כשמה כן היא, הכינה אותי, על הצד הטוב ביותר, לקראת הלימודים האקדמיים על כל היבטיו.
כיום, לאחר שני תארים בפסיכולוגיה ולימודי המשך בפסיכותרפיה, אני מטפלת ובמקביל מלמדת במכינה ומנסה להעניק לתלמידיי את מה שקיבלתי באותה תחנת ביניים אשר לימים התגלתה כבעלת משמעות רבה.
דניאלה רוסו
בוגרת מכינת יום תשס"ה
תרפיסטית פרטנית וקבוצתית, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה, תואר שני בפסיכולוגיה חברתית ולימודי המשך בפסיכותרפיה.